תוכנית שנת תשסח

מתוך phdforum

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

מפגשי שנת תשס"ח

בשנת תשס"ח קיים הפורום עשרה מפגשים בהם הציגו 14 דוקטורנטים את עבודותיהם. בנוסף התקיימו שני מפגשים חברתיים.

מפגש ראשון יום רביעי, 2/1/2008

ניר אטמור, רפורמה במבנה הממשל של ישראל: הוויכוח בין משטרים נשיאותיים למשטרים פרלמנטריים

תקציר: הדיון על האיכויות הגלומות במשטרים הנשיאותיים לעומת המשטרים הפרלמנטרים נמשך זה שנים רבות ולא תהיה זו הגזמה לומר כי הוא שני בחשיבותו לקביעה האם מדינה היא דמוקרטית או לאו. במחקרי אציג הסתכלות שונה על הוויכוח שבין חסידי המשטר הנשיאותי לחסידי המשטר הפרלמנטרי, המתמקדים, על פי רוב, בניתוח התשומות של מערכות פוליטיות שונות. ענייני כאן הוא בתפוקות שמציגות מדינות שונות, היינו ביצועיהן מבחינת האיכויות הדמוקרטיות (כגון ייצוגיות, השתתפות פוליטית, הקשר בין האזרח לנבחריו וכד') והאיכויות השלטוניות (כגון קיום שלטון החוק, יעילות שלטונית, יציבות פוליטית וכד'). בעזרת שורה של משתנים כמותיים של מכוני מחקר בין-לאומיים שונים, האומדים את האיכויות השונות בעשרות דמוקרטיות מבוססות, אני מבקש לתרום לוויכוח שבין ערכם של המשטרים הפרלמנטריים למול המשטרים הנשיאותיים. אני טוען כי כמעט בכל השוואה, המשטרים הפרלמנטריים כשיטת משטר זוכים לציונים גבוהים יותר מהמשטרים נשיאותיים, מבחינת התפוקות שהם מציגים.

וויכוח זה, בהקשר הישראלי, עמד במרכז המחלוקת בדיוני 'ועדת מגידור' – ועדת מומחים ואנשי ציבור בראשות נשיא האוניברסיטה העברית ובחסות נשיא המדינה – אשר פעלה בשנים 2005-2006. מיקומה של ישראל בהשוואות שערכתי היא בתחתית המשטרים הפרלמנטריים, וקרובה ל"טובים" שבמשטרים הנשיאותיים. את ההסבר לכך ניתן למצוא "בתסמונת הנשיאותית", הבולטת בחברה הישראלית כגון כמיהה למנהיג חזק, פרסונליזציה של הפוליטיקה ומאפיינים דומים. ניתן גם לשער כי בזכות המשטר הפרלמנטרי, ישראל מחזיקה עצמה מעל ההערכות לה זוכות המדינות הנשיאותיות. את המלצת הועדה מינואר 2007, שלא לאמץ את עקרונות המשטר הנשיאותי, ניתן לראות לפיכך כצעד חשוב, אך לא אחרון, לעיגון וחיזוק יסודות הפרלמנטריזם בישראל.


מפגש שני יום רביעי, 23/1/2008

כיצד ומתי לפרסם בכתבי עת בינלאומיים, פגישה עם פרופ' דיוד פרל

מפגש שלישי, יום רביעי, 6/2/2008

טובי רוזנברג, התמודדות מערכת החינוך עם מושגי הגזענות והאנטישמיות, כחלק מתפיסת החינוך האזרחי-דמוקרטי - מחקר השוואתי: ישראל - גרמניה

תקציר: המדינה המודרנית מושתתת על שתי אבני יסוד: המשטר והחינוך. יסודות אלו מזינים זה את זה ונמצאים בקשרים הדדים של הפריה ופיתוח מחד, והגבלה ואיזון מאידך. מחקר זה בודק את תפיסת החינוך האזרחי – דמוקרטי בישראל אל מול זו בגרמניה, באמצעות בחינה ביקורתית של התמודדות שתי החברות עם האנטישמיות והגזענות, הן כמושגים היסטוריים חברתיים והן כתופעות חברתיות.

מחקר זה רואה לנגד עיניו, כי קיים אתגר בינלאומי משותף – חיזוקו של חינוך אזרחי דמוקרטי בחברות ליברליות ורב תרבותיות, ובמיוחד במדינות לאום אתניות, המתמודדות עם מורכבות לאומית-אתנית, תרבותית ודתית. התמודדות זו הנה בשני מישורים: במישור ההיסטורי – השפעת העבר ואירועים טראומטיים התורמים להבניית זיכרון ההווה ובמישור ההווה - התמודדותן של מדינות אלו עם מגמות בינלאומית הכוללות דילמות מורכבות הנוגעות לתופעות הגירה, מיעוטים, עירוב תרבותי ואזרחות חדשה.

המחקר עוסק בתהליכי ההבניה של שלושה מהיסודות המרכזיים המכוננים במדינת הלאום המודרנית: לאום, אזרחות והיסטוריה, ובזיקות השונות בין שלושת יסודות אלו. בהיותו של מחקר זה מחקר השוואתי, הוא בוחן במשולב ובמקביל שתי חברות לאומיות. בכך הוא נשען הן על הדמיון והן על השוני בין החברה הישראלית לחברה הגרמנית. המחקר יעשה באמצעות ניתוח השוואתי אודות התמודדותה של מערכת החינוך הישראלית והגרמנית עם מושגי הגזענות והאנטישמיות, תוך תשומת לב לגורמים שונים בשתי המדינות: יסודות משטריים מבניים, מבנה מערכות החינוך, היסטוריה ותרבות פוליטית. דגש מיוחד יינתן לניתוח תפיסת הקורבן והקורבנות בשתי החברות, תפיסת השואה וההיסטוריה הגרמנית, ההשפעות והתמורות בהיבטים אלו על שלושת היסודות שהוצגו לעיל: לאום, אזרחות והיסטוריה. מטרת המחקר היא להתמודד עם אתגרים משותפים לשתי החברות ולחברות דומות ולהציע רעיונות בתחום הפרקטיקה החינוכית, שיגזרו מתפיסת עולם מעודכנת לאתגרי המחר.


מפגש רביעי, יום רביעי 13/2/2007

נתנאל פישר, הגיור בשירות המדינה: מעורבותה של מדינת לאום דמוקרטית בהליכי המרת דת: מדינת ישראל כמקרה בוחן

ההתייחסות הישראלית לשאלת המרת הדת (ובישראל: "גיור") שונה לחלוטין מזו המקובלת במדינות דמוקרטיות. הנורמה המקובלת בדמוקרטיות מערביות הינה שהמרת דת היא עניינו האישי של האדם ותפקידה של המדינה מסתכם בשמירה על זכותו לעשות כן. כך נקבע במספר אמנות בינלאומיות העוסקות בזכויות אדם. מבחינה זו מעורבותה של המדינה מתמצת בשמירה על הסדר הציבורי. בניגוד מובהק לכך, מדינת ישראל מעורבת באופן עמוק בהמרות הדת של אזרחיה. בעשור האחרון, לאור עלייתם של כשלוש מאות אלף עולים לא-יהודים ממדינות חבר-העמים והפיכתם לאזרחים ישראלים בהתאם לחוק השבות, חלה תמורה במדיניות הישראלית. הרשויות הממלכתיות השונות החלו לקדם את המרת הדת של אזרחים לא-יהודים אלו באמצעים שונים. החל מהקמת גופים ממלכתיים ייעודיים וכלה בהקצאת משאבים גדלה והולכת. מעורבות זו זוכה לביקורת נוקבת הן מהימין האולטרה-דתי (חרדי) החושש מהתערבות חילונית בפעילות פנים-דתית, והן מהשמאל הליברלי שאינו רואה בהמרת הדת את הדרך האולטימטיבית לקביעת זהות לאומית ואזרחית, מה גם שקיים מונופול של הזרם האורתודוכסי על המרת הדת הממלכתית.

בהיבט אחר, מדינת ישראל מעורבת גם בהמרת דת בהקשר של הגירה ואזרחות. בעשור האחרון השתנה הרכבה של העלייה מאתיופיה. אם העולים הראשונים קיבלו את הזכות לעלות לישראל ולהתאזרח בה מכוח יהדותם, הרי יהדותם של העולים האחרונים, המכונים "פלשמורה" מוטלת בספק, ולכן נקבע שעלייתם תעשה על פי חוק הכניסה לישראל ולא על פי חוק השבות. משמעות החלטה זו הינה שעל מנת לזכות באזרחות ישראלית מלאה עולי אתיופיה נדרשים לעבור בישראל המרת דת ליהדות ("השבה ליהדות"). למעשה, תהליך גיורם הוא עוד סוג של מעורבות ממלכתית עמוקה הכורכת סוגיה דתית פנים-אישית במדיניות הגירה ואזרחות. זאת ועוד: הזיקה המשפטית בין שינוי הסטטוס הדתי לבין זכאות להגירה יצרה מעורבות ממלכתית הנוגעת גם להמרות דת של לא-אזרחים המבקשים להתגייר בישראל. באופן ייחודי למדי, בישראל נקבע הנוהג שאדם שאינו אזרח המבקש להמיר את דתו ליהדות חייב לקבל על כך אישור של הרשויות האזרחיות, ולא רק של גופים דתיים.

מטרת המחקר היא להסביר תופעה זו ולהאירה באור ביקורתי. ההסבר חושף את הקשרים הייחודיים שבין דת למדינה ובין דת ולאום, כפי שהתפתחו בהיסטוריה היהודית והישראלית וכפי שהתקבעו בחוקים הישראליים ובנורמות הציבוריות המקובלות בה. בביקורת נבחן את ההצדקות לאופן המעורבות המתקיים כיום ומהן החלופות שניתן להציען.


עמית שניאק, המרחב המקוון כאזור ספר: תהליך יצירת הריבונות ויכולת האכיפה במרחב המקוון בישראל ובארה"ב

תקציר: בשני העשורים האחרונים, גובר השימוש בטכנולוגית תקשורת אלקטרוניים (ICT) בכלל ושימוש בתקשורת מתווכת מחשב (CMC) וברשת האינטרנט בפרט. תופעות נלוות כגון מסחר אלקטרוני, קהילות רשת, רשתות חברתיות ווירטואליות, ממשל זמין, ותקשורת אלקטרונית, הפכו לחלק מחיי היום יום של האזרחים במדינות מפותחות. כל אלו מציבים אתגר חדש למדינה ומוסדותיה, לריבונותה, למערכת המשפט וליכולת הכפייה והאכיפה במרחב חברתי-פוליטי זה המכונה - "המרחב המקוון" (“Cyberspace”). תהליכי החקיקה והרגולציה בתחום זה בשנים האחרונות, מהווים קרקע חדשה לחילוקי הדעות ההיסטוריים של הרעיון המדיני, בנושאים חירות ושוויון, ליברליזם וליברנטניות, חופש ביטוי, צנזורה חברתית ועוד... למרות התפיסה הרווחת כי האינטרנט והמרחב המקוון הם סמי-אנרכיים ואינם נשלטים ומפוקחים כמרחבים אחרים, אני סבור שנקודת הזמן הנוכחית מאפשרת לבחון את נכונותן של התיאוריות בתחום הריבונות על מרחב זה. לפיכך מטרתה הכללית של עבודת מחקר זו, תהיה לתאר את תהליך הבניית המדינה (state-building) (Tilly, 1975, 1984, , תהליך "מיסוד המדינה" (Foucault, 1979; Mitchell, 1991; Agamben, 1998) ותהליך "בניין האומה" (nation-building) (Anderson, 1991; Hobsbawm, 1990).כפי שהם מתרחשים במרחב המקוון. תהליכים אלו יושוו לתהליכים היסטוריים דומים שהתרחשו במרחבים אחרים - הים והאוויר. המרחב המקוון ובמיוחד בביטוי הפיסי של האינטרנט והשימוש בו, כבר נחקרו מנקודות מבט פוליטיות שונות. עיקר המחקרים מתייחסים לתופעת האינטרנט כאל משתנה בלתי תלוי, המשפיע על תהליכים וסוגיות פוליטיות אחרים כגון: חברה אזרחית, חופש ביטוי, ממשל זמין ועוד. מחקר זה, נוקט בגישה הפוכה ומנסה להתייחס אל האינטרנט כאל משתנה תלוי, דהיינו מרחב פוליטי-חברתי המושפע מתשומות פוליטיות. התשומות אותם אבחן במחקר הם תהליכי חקיקה ורגולציה, על ידי ניתוח הסכמים ופרוטוקולים בינ"ל, חקיקה, תקנות משנה ופס"ד תקדימיים העוסקים במרחב זה בישראל וארה"ב.


מפגש חמישי, יום רביעי 20/2/2007

אמטנס שחאדה, השלכות הגלובליזציה הכלכלית על דפוסי ההצבעה בישראל

תקציר: הגלובליזציה הכלכלית בישראל חוללה מהפכה פוסט-תעשייתית ופוסט-פורדיסטית, והדבר מעלה שאלות רבות על החברה בישראל, על עמדות השליטה ועל יחסי הכוח בין מרכיביה. בעוד חקר השלכות הגלובליזציה על כלכלת ישראל ועל המדיניות הכלכלית זכה למסה מחקרית נאותה, חקר השפעת הגלובליזציה הכלכלית על הפוליטיקה הפנימית מצומצם, ובמיוחד חקר השלכות הגלובליזציה על עיצוב העמדות והערכים הפוליטיים ועל ההתנהגות האלקטורלית. מטרת המחקר המוצע על ידי היא אפוא לבחון באופן דינמי ובאמצעות מחקר אורכי, משנת 1992 ועד 2006, את דפוסי ההשפעה של תהליכי הגלובליזציה הכלכלית על העמדות והערכים הפוליטיים, ואת השפעתם של אלה על דפוסי ההצבעה.

מחקר זה מתמקד בביטוייה הכלכליים של הגלובליזציה ומבקש לבחון את קיומן של שתי חוליות בשרשרת הסיבתיות, המחברות בין גלובליזציה כלכלית להצבעה: הראשונה במישור הכלכלי של הפרט ובאזור המגורים שלו, והשנייה במישור העמדות האידאולוגיות. המחקר מניח שהשינויים בעמדות ובערכים הפוליטיים, ועקב כך בהתנהגות האלקטורלית של האזרחים, מעוצבים ברמת היישוב ובהשפעת ההקשר הכלכלי-החברתי המקומי, ולא רק בכפוף למאפייני הפרט והשייכות הקבוצתית. מכיוון שהגלובליזציה הכלכלית בישראל באה לידי ביטוי, בין השאר, בהרחבת אי-השוויון הכלכלי בין היישובים השונים במדינה, בגלל ההבדלים ביכולת ההשתלבות של הכלכלה ושוקי העבודה המקומיים בכלכלה העולמית, יכולת זו הגדירה את היישובים המנצחים והמפסידים בתהליך הגלובליזציה. במילים אחרות, היות שהשינויים הכלכליים במדינה נחוו באופן קבוצתי ובהקשר מקומי, אפשר להניח שהאינטראקציה בין מאפייני הפרט להקשר המקומי משליכים על עיצוב עמדות וערכים פוליטיים, ומכאן על התנהגות אלקטורלית של הפרט ושל הקהילה המקומית.

מפגש שישי, יום רביעי, 12/3/2008

סוזי כהן-וייס, הבניה מחדש של חיי קהילה יהודיים במרכז אירופה ותהליך האירופיניזציה

This study researches the reconstruction of Jewish communal life in Central Europe on the case studies of Austria, Germany, Hungary as well as the Czech and Slovak Republics in light of the process of Europeanization. The main components of this Europeanization are the cooperation among the member states and the much slower formation of a European identity. As the national states of the EU improve their cooperation in order to become a respected and influential economic and political power, so must the Jewish communities move closer together in order to develop Jewish life from that of a "vanishing Diaspora" into that of a “European Jewish Union”, a distinctive and influential element in World Jewry alongside Israel and America.

The key to communal reconstruction, communal unity and European-Jewish cooperation lies in Jewish group identity in the various communities, since changes in this identity are likely to affect a community’s internal and external politics.

My research will examine the distinct elements influencing Jewish group identity in the various countries and elaborate how changes in identity influenced communal politics, and what is being undertaken to strengthen this identity. Thereafter it will explore the manner and extent to which this Jewish identity has developed a distinctive European component. It will analyze European-Jewish cooperation and identity formation based on the top-down and bottom-up models and examine the role of the Jewish communities, Jewish organizations and European-Jewish organizations in their formation process.

מפגש שביעי, יום רביעי, 26/3/2008

הדר ליפשיץ, 'עליה במדרגות יורדות' – הגורמים המשפיעים על תקצוב חינוך דתי בישראל

תקציר: ההרצאה תעסוק בתקצוב מוסדות החינוך החרדיים בעשור האחרון. הנושא מהווה סלע מחלוקת פוליטי עז במדינת ישראל, אשר מרכזיותו הלכה והתגברה עד אמצע העשור. מאז 2000 היו שלושה משברים קואליציוניים שהסתיימו בהתפטרות ופיטורי שרים כתוצאה ממחלוקת בנושא. במחקר אחר נחשפה באופן כמותני הסלמת המחלוקת בנושא בעשרים השנים האחרונות.

ההרצאה תתאר את התקצוב בעשור האחרון במצבים הפוליטיים המשתנים בישראל בתקופה – חמישה ראשי ממשלה ושש ממשלות. במגבלות הזמן יוצגו המטרות ודפוסי הפעולה של המפלגות העיקריות – שס, מפד"ל, אגודת ישראל ודגל התורה, מרצ ושינוי, ומפלגות השלטון – הליכוד, העבודה וקדימה, וועדת הכספים והיו"ר שלה, שר האוצר ואגף תקציבים, היועץ המשפטי (והיחסים בין השניים האחרונים, וביניהם לוועדת הכספים), שרי החינוך והדתות והביורוקרטיה במשרדים אלו, מקומו ועמדתו של בג"צ, ארגונים דתיים, אנטי-דתיים ואחרים הפעילים בנושא, ארגוני הורים והתייחסות התקשורת לסוגיה והשפעתה. בתיאור נשאף להביא להבנת הפרקטיקה הנוהגת בתקצוב הנושא, וממנו, כאמור, השלכות גם לסוגיות תקצוביות אחרות.

הגישה המקובלת גורסת כי עוצמתם הפוליטית של המפלגות הדתיות היא הגורם המכריע בתקצוב מוסדות החינוך שלהם. הבדיקה הפרטנית חושפת קשר בין תקצוב מוסדות מפלגה, למעמדה הקואליציוני. אולם, בניתוח רב-שנתי, התמונה מורכבת יותר. למרות שלכל אורך התקופה נהנו המפלגות הדתיות מנוכחות גדולה בכנסת (17-27 ח"כים), ולא הייתה שנה בלא נציגות דתית בממשלה, וברוב השנים גם נציגות חרדית, הם אינם יכולים להיות מעודדים מתקצוב מוסדותיהם. עד כמה שידנו הגיעה, ירד התקצוב לתלמיד חרדי בשנים אלו באופן משמעותי. זאת ועוד, לכשבודקים לא רק את התקציב שנקבע, אלא את התקציב שניתן בפועל, הירידה היא משמעותית אף יותר.

הממצאים חושפים את ההשפעה המוגבלת של הכוח הפרלמנטארי של מפלגות ושדולות אל מול גורמי העוצמה האחרים במדינה – הביורוקרטיה, המערכת המשפטית (הממשלתית ובבג"צ) והתקשורת. השדולה הפועלת למען מוסדות החינוך החרדיים והדתיים היא הגדולה ביותר במחויבותה ומובהקותה. אך הישגיה דלים. את מסקנת המחקר נתאר כ'עליה במדרגות יורדות'. כלומר, התקדמות בלתי פוסקת של החרדים, בכוח האלקטוראלי ובמוקדי כוח פרלמנטאריים וממשלתיים חשובים, בתוך הקשר המוביל אותם לנסיגה ביעדם החשוב ביותר.

מיכאל פיליפוב, עולי שנות התשעים בבחירות 2006, התגשמות החלומות הפוליטיים של האדם הפוסט-סובייטי?

תקציר: להתנהגות האלקטורלית של העולים שהגיעו בשנות התשעים מברית המועצות יש השפעה קריטית על תוצאות הבחירות בישראל. כך, ב-2006 היו העולים כ-16.2% מהאלקטורט (כלל בעלי זכות הבחירה) בישראל, כלומר הם היו אחראים לבחירתם של כ-19 מנדטים בכנסת מתוך 120. ההתנהגות הפוליטית של עולי שנות התשעים מעוררת התעניינות מחקרית רבה המתמקדת במניעי העולים להצביע כך או אחרת. העולים באו ממדינה שאופי המשטר בה שונה מזה של המדינה הקולטת, מה גם שרובם חוו בארץ המוצא תהליך חִברות פוליטית ייחודית. את העמדות והתפיסות של העולים בתחום הפוליטיקה אפשר לתאר בהכללה בעזרת המונח 'האדם הסובייטי' – אדם בעל כישורים נמוכים להתמודדות בחברה דמוקרטית.

על פי טענת המחקר, המאפיינים התרבותיים והעמדות הפוליטיות של העולים החיים בישראל השפיעו על 'הקול הרוסי' בבחירות 2006. על מנת לבדוק טענה זו הושוו עמדות העולים לעמדות שאר הבוחרים בישראל בסדרת השוואות. את הנתונים אספו חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה בשנים 2003–2006, במסגרת הפרויקט 'מדד הדמוקרטיה הישראלית' באמצעות סקרי טלפונים ובמסגרת סקרי הבחירות של INES. נמצא, שלאחר 17 שנים מתחילת העלייה הגדולה לישראל תחושות כגון אהדה למנהיג חזק, געגוע לסדר וביטחון ותסביך האויב עדיין תופסות חלק חשוב מעולמם הפוליטי של עולי שנות התשעים מברית המועצות. דמותו של אביגדור ליברמן בבחירות 2006 עוצבה בשביל העולים כדמות מושלמת, המתאימה לרוב החלומות הפוסט-סובייטיים שלהם – מנהיג חזק שמדבר על הבעיות הביטחוניות של ישראל, מבטיח לשים קץ להפקרות בתחום ביטחון הפנים ומגדיר בבהירות את דרכי ההתמודדות עם האויבים של המדינה. ליברמן מדגיש את יכולותיו להחזיר את הסדר למדינה בדרכים קיצוניות, אך מהירות ויעילות מאוד, כביכול. בעקבות זאת תמכו יותר מ-50% מהעולים דווקא בסדר היום של מפלגת ישראל ביתנו. בכוחה של אלקטורט העולים לשנות את מאזן הכוחות הפוליטיים בישראל, להעלות לדיון הפרלמנטרי רעיונות חדשים ובסופו של דבר לשנות את כיווני ההתפתחות של מדינת ישראל. משום כך חשוב להכיר את המערכת הערכית והתרבותית שמניעה את האלקטורט ה'רוסי' בישראל בשנות ה-2000.


מפגש שמיני, יום רביעי, 14/5/2008

קרן וינשל-מרגל, פוליטיקה שיפוטית בישראל: המקרה של חופש הדת והמצפון

תקציר: מהם השיקולים ששוקל שופט בבואו להכריע מחלוקת ציבורית? האם יש משמעות להעדפותיו הערכיות? עד כמה הוא מתחשב באקלים החברתי או באינטרסים מוסדיים? האם יש משמעות לחוק? במחקרי אנסה לענות על שאלות אלו, כאשר התשובות שאספק מצומצמות להכרעות שיפוטיות בתחום חופש הדת והמצפון בישראל.

לשאלות שהוצגו ניתן למצוא במחקר ארבע תשובות שונות, בהתאם לארבעה מודלים הנוגעים לפוליטיקה שיפוטית: המודל המשפטי, המודל האטיטודונלי (Attitudinal Model), מודל הבחירה הרציונאלית, ומודל המוסדיות החדשה. לפי המודל המשפטי, החלטות בית המשפט נובעות באופן ניכר מעובדות מקרה, המתפרשות לאור מילות החוק, כוונת המחוקק בחקקו את החוק, ותקדימים משפטיים; המודל האטיטודונלי רואה בשופטים כשחקנים פוליטיים, המכריעים בסכסוך בהתאם לערכיהם ולעמדותיהם האידיאולוגיות; מודל הבחירה הרציונאלית מניח כי השופטים הם שחקנים רציונלים, הפועלים באופן אסטרטגי במטרה להשפיע על קבלת מדיניות; המודל המוסדי-החדש מתמקד במחקר כללים ודפוסי התנהגות יציבים בבית המשפט, מתוך תפיסה שכללים אלה כשלעצמם מבנים קשרים פוליטיים, משפיעים על התנהגות השופטים, ומושפעים מהתנהגות זו. לפי מודל זה, החלטתו של שופט מושפעת לא רק מההגבלות המוסדיות, אלא גם על ידי רגש החובה לפעול על פי החוק כשופט, ולא כמחוקק או איש הרשות המבצעת.

במחקרי אבחן את התשובות שמספקים המודל האטיטודונלי אל מול המודל המוסדי-החדש, ככל שהדבר נוגע להחלטות בתחום חופש הדת והמצפון בישראל. תחום זה נבחר שכן בו ניתן למדוד בקלות יחסית את ההעדפות הערכיות של השופטים בישראל. הבדיקה תיעשה באמצעות ניתוח תוכן כמותני של החלטות בית המשפט העליון בתחום. לשם כך בניתי מאגר נתונים ראשוני, הכולל בנוסף לנתונים אודות השופטים השונים, ונתונים הקשורים לכל "תיק", גם נתונים אודות ההקשר הפוליטי של החלטות בית המשפט (למשל, מידת האמון בבית המשפט עובר להחלטה, ונוכחות של מפלגות דתיות בממשלה).

למחקרי שתי מטרות עיקריות: אחת היא בחינה ראשונית של שיקולי השופטים בבית המשפט בישראל. האם הגישה האטיטודונלית מסבירה חלק ניכר מהחלטות השופטים גם בישראל? מה המידה בה בחוק משפיע בישראל? שאלות אלה טרם נבדקו באופן אמפירי ושיטתי בישראל. המטרה השנייה היא יצירת מצע לדיון השוואתי-מוסדי בשאלות היסוד של הפוליטיקה השיפוטית בישראל אל מול ארצות הברית ומדינות אחרות.


רונן מנדלקרן, עוצמת הרעיונות של בעלי העוצמה: מדיניות מקרו-כלכלית בישראל בשנות ה-1980


During the 1980s the Israeli economy suffered high inflation rates which spiraled towards hyper-inflation. In the years 1983-1985, over a period of under twenty-four months, two proposals for economic reforms, based on the same non-orthodox economic logic, were considered. While the first policy proposal ("dollarization") was rejected by most politicians, economists and the public in large, the second reform (the "Emergency Economic Stabilization Plan") was generally accepted both publicly and politically, and eventually became the focal point of Israeli political-economic liberalization. The empirical puzzle that I aim to resolve is what stands behind these different reactions to two similar programs, based on similar principles and ideas, within the same economic and institutional environment.

The solution is to be found in the different power of the coalitions that pursued these proposals and in the different political settings in which these coalitions operated. Using Bourdieu's conceptualization I will claim that the winning coalition enjoyed superior resources in terms of cultural, social and symbolic capital, relative to the losing coalition. To be more specific, the coalition which promoted the winning proposal reflected strong cooperation between pivotal bureaucrats in the Ministry of Finance, the Prime Minister's Office and the Bank of Israel. This coalition was joined by academic economists who enjoyed very high status within their epistemic community, both locally and internationally. The coalition which promoted the losing proposal, on the other hand, was headed by an academic economist located in the periphery of the Israeli academy and reflected much looser cooperation. In addition, the coalition promoting the later proposal was operating under more convenient political conditions, namely after the general elections and not before, under a wide coalition ("national unity government"), and under circumstances favorable to winning the cooperation of the strong labor federation. In addition to specifying these conditions, I will also refer to the framing of each policy proposal and the correspondence of each policy frame to the dominant Zionist discourse.

The theoretical aim is to further our understanding regarding the role of ideas in policymaking and institutional change by placing ideational analysis within the framework of power relations, both in the decision-making arena and in the ideational arena proper. This aim will be pursued through a critical examination of prominent power-neutral approaches of ideational influence namely the epistemic communities approach, the advocacy coalition framework and the policy transfer networks approach.

מפגש תשיעי, יום רביעי, 28/5/2008

דורון נבות, על המשגות "ליברליות" של שחיתות פוליטית בין הובס לבנטהאם

תקציר: בהרצאה אני מבקש להצביע על ההבדלים באופן שבו הוגים המזוהים עם המסורת הליברלית או עם רעיונות ליברלים טיפלו במושג שחיתות פוליטית והשתמשו במונח בשיח הפילוסופי והציבורי. בין השאר אבקש להצביע על הקשר בין אמונה בעקרונות מוסריים אובייקטיביים שאינם כפופים לבחירות אנושיות לבין האמונה בקושי להגדיר שחיתות פוליטית במדויק, ולדבר על הקשר בין רתיעה מדחפים והתלהטות יצרים, השקפות לגבי תבונתו של הציבור וטיבו המוסרי של האדם, לבין הנטייה לבקר את השלטון ולהאשימו בשחיתות. בין השאר אבקש להראות כיצד שלילת רעיון "הזכות הטבעית" על-ידי ג'רמי בנטהאם, ותרגום החוק לרצון האנושי והעדפה, תרמו לעלייתו של שיח שחיתות קונבנציונליסטי, פוזיטיבי ומדויק. במידה ויוותר הזמן אדון גם בקשר בין השינויים הללו לבין המשגה של ימינו, ובכלל זה לנטייה לעשות שימוש במונח שחיתות בהקשר השלטוני ולהאבק בתופעה בנחישות.


הדס רוט טלדנו, האינטראקציה שבין בירוקרטים לבין עיתונאים והשלכותיה על תהליך קביעת המדיניות בישראל ועל סיקורה התקשורתי

מקדמת דנא נעזרים קובעי מדיניות בקשריהם עם גורמים בעלי השפעה במשק, קבוצות אינטרס וחברי פרלמנט (כנסת) על מנת לקדם החלטה או כדי לחסום אותה, לקדם אינטרסים חשובים ולהניע את גלגלי המדיניות. נוכחותה הבולטת של התקשורת בזירה הפוליטית העכשווית, מזמינה ברור והגדרה מחודשים של כללי המשחק הקיימים במערכת הפוליטית בכלל, ובתחום קביעת המדיניות בפרט. קבוצות אינטרס, פוליטיקאים ובירוקרטים- השותפים הבכירים לתהליך שכזה, מתמודדים היום עם שחקן חדש ובעל עוצמה. משום ששאלת השימוש של פוליטיקאים בתקשורת נידונה פעמים רבות מבחינה מחקרית, המחקר הזה יתמקד דווקא באלו הניצבים בדרך כלל "בספסל האחורי" של המשחק הפוליטי, אלו שאינם ידועים ומוכרים לציבור, אך בכל זאת בעלי השפעה מכרעת – הבירוקרטים. אני מעלה את השאלות הבאות: ראשית, אילו גורמים מסייעים או מונעים מהבירוקרטים לקדם את יעדי המדיניות שלהם כלפי התקשורת ?; שנית, אילו גורמים מסייעים או מונעים מעיתונאים לקדם את יעדיהם מול הבירוקרטיה ?; ושלישית, מהן ההשלכות של קשרים אלו על קידומה של מדיניות בישראל ועל הסיקור העיתונאי של מדיניות ציבורית בישראל?. אטען כי בכל חברה דמוקרטית כיום, (ומדינת ישראל מהווה דוגמא לכך), התקשורת משמשת כלי משילות, לצד "כלי המשילות המסורתיים". חוסר שימוש או אי הבנת הכלי התקשורתי, פוגעים ביכולתם של קובעי מדיניות לשלוט ולנהל את ענייני המדינה והחברה.


מפגש עשירי, יום רביעי 9/7/2008

נועם הופשטטר, ביטויי ערכים בפעולת ארגונים ללא מטרת רווח: המקרה של ארגוני זכויות-אדם

תקציר: חשיבותם של ארגונים ללא מטרות רווח (Nonprofit Organizations) ומספרם גדלים בקצב מהיר, במיוחד ממחצית המאה ה-20. נהוג לחשוב שבניגוד לארגונים עסקיים, שתכלית קיומם היא רווח כלכלי, ובניגוד למגזר הציבורי, שפעולתו מכוונת על-ידי מצביעים, ארגוני המגזר השלישי מבוססים על ערכים – ערכי האנשים המרכיבים אותם והמשימות שלשם השגתן הוקמו. עם זאת, נדמה שרבים מההבדלים בין ארגונים מהמגזרים השונים מיטשטשים, ושארגונים רבים הם היברידיים, ולא ניתן לשייכם למגזר יחיד. בין היתר מצביעים חוקרים וחברי ארגונים על התרחקות מהמוקד הערכי – לטובת ניהול מקצועי, יעילות כלכלית, תחרות בשוּק, עבודה עם ממשלות וכיוצא באלה.

בחינה מדוקדקת של התיאוריות לגבי ארגונים ללא מטרות רווח מראה כי אף-על-פי שבאופן אינטואיטיבי מקבלים ערכים תפקיד מרכזי וייחודי בהווייתם, הרי שאינם ממלאים תפקיד חשוב מספיק בניסיון להגדיר את המגזר, להסביר את תפקידיו הכלכליים, לתאר בעיות ופתרונות ניהוליים או להמליץ על כיוונים עתידיים – במחקר ובמעשה.

המחקר שלי מכוון למלא חלק מהפערים הללו, על-ידי בחינה אמפירית של ביטויי ערכים בשלושה ארגוני זכויות-אדם ישראליים. בארגוני זכויות-אדם יש לערכים ביטוי מיוחד: הקורפוס הערכי מוגדר יחסית, והיחס בין הפעולה לבסיס הערכי הוא כמעט מיידי, ובכל אופן ברור – לפחות לכאורה. על-ידי הבדיקה, אני מבקש לעמוד על המורכבות שבמעבר מהעיקרון למעשה, ומקווה להתחקות אחרי דילמות, שאלות ותשובות אופייניות לו, שיוכלו להעשיר, בתורן, את הדיון הרחב על תפקיד הערכים – בפועל ובכוח – בפעולה של ארגונים ללא מטרות רווח. בסמינר אציג את הפרויקט באופן רחב, ואדון בדוגמה או שתיים לדילמות שעלו משיחות עם פעילי הארגונים.


לורה ורטון, אידיאולוגיה ומדיניות תעסוקה בשנות השישים

תקציר: למרות כלכלה משגשגת בשנות ה60 המוקדמות (קצב גידול שנתי של כ-10% ב-GDP), מיתון קשה פקד את המשק החל מ1965, שהתבטא בין היתר בעלייה חדה בשיעורי האבטלה. פרשנויות שונות ניתנו לתופעה זאת – מהערכה שהדבר חשף ליקויים בתכנון הכלכלי ועד כדי טענות של פגיעה מכוונת של הממשלה באזרחיה.

מה היו הנסיבות לאותן החלטות לגבי הטיפול במשק, ומה היו היעדים שנקבעו על-ידי קובעי המדיניות? עבודה זו מנתחת את הרקע האידיאולוגי להחלטות שהתקבלו וגם בודק את השלכותיו במדיניות. כך, למשל, הסירוב להעניק דמי אבטלה (עד שנת 1973!) לא נבע משרירות לב, אלא מעקרון שעל המדינה לדאוג ל"זכות לעבודה", מונח שכיח באותה תקופה. עבודות יזומות לא היו המצאה של ממשלת ישראל, אלא תופעה מוכרת גם בארץ משנות ה-30 שגם היווה בסיס לתכנית השיקום של הנשיא רוזבלט הנערץ. הצגת נתונים על הבעיות החמורות שעלו בשנות ה-60 יחד עם הרעיונות שעמדו מאחורי הטיפול בהן נותנת תמונה מורכבת של האידיאולוגיה שאז שלטה, עם כישלונות אבל הגיון משלה.

כלים אישיים